מיכה רודד ז"ל
בצער כבד נפרדנו ב 09/01/2012 מידידנו מיכה רודד חבר כברי.מיכה נפטר בטיול בנחל צאלים מדום לב ביום ו' 06/01/2012. מיכה הצטרף אלינו בקייץ 2007 בסיור באדמות כברי בנושא גיתות גדולות, ומאז השתתף בלא מעט סיורים. את מיכה פגשתי לראשונה במוסך של כברי. אני עם הרכב לטיפול עשרת אלפים ומיכה בא לבקר את בנו יריב, מנהל המוסך. הקליק נוצר מיד. כל אחד מאיתנו בא מעולם אחר בחייו הפרטיים, אבל אהבת הארץ הייתה משותפת. מיכה התעניין בכל דבר או רעיון שקשור לטיולים בארץ. דרכו ואיתו הגעתי אל חבורת הג'יפאים המופלאה מהערבה - חבריו. מיכה אהב לטייל בכל דרך בכל פורום אפשרי. שמעתי מאנשים שבעסקים ובעבודה מיכה הוא טיפוס של לוחם. בטיולים ובשיחות על הארץ ונופיה מיכה התגלה כרגיש. תמיד חיוך ילדותי, ביישני משהו, עם עיניים בורקות, של מי שרוצה מזה רק עוד ועוד, ושקט של הקשבה אמיתית. הזמנתי אותו כמה פעמים לחוות איתנו את הסיורים בגליל המערבי. אינני יודע מה מנע ממנו לבוא בתחילה. האופי השונה של הסיורים? המלל הרב? מיעוט ההליכה? כך עד הסיור שנגע באדמות כברי. לסיור בחורבת טוורי מיכה הגיע. כהרגלו עם כובע הטמבל הלבן עם הפס ההיקפי האדום. הוא עמד מעל החפירה וזרח. מאז הוא התחיל לבוא ליותר סיורים, במידה שהתאפשר לו. בשנתיים האחרונות מיכה "כיכב" ברוב הסיורים. מאופיין בהקשבה מרוכזת (לפעמים היה נראה כאילו שהוא ישן) ובהוספת הערות חכמות של ידע ואכפתיות כשהיה נכון. העשייה שלנו בגליל המערבי, היא גם נגיעות אנושיות ומפגשים חברתיים לצד הידע והכרת האזור לעומק. כולנו חווים זאת. היה לי עונג גדול לעשות חלק מהדרך הזאת לצד מיכה. סיפוק גדול לראות אנשים כמוהו שנהנים. הפרידה ממיכה מפתיעה וכואבת. יותר קל להבין לכתו של אדם אחרי תקופת דעיכה שלו. לא כך היה מיכה. וזוהי גם מתנה שהוא קיבל. מתנה שאנחנו צריכים להשלים איתה. הוא נפרד מהחיים כשהוא זקוף וצועד בדרכי ארץ אהבתו, במהלך טיול, העיסוק האהוב עליו. אני מאחל זאת לכל אהובי. גדעון סגלי יהי זיכרו ברוך |