הסיור הראשון לעונה – 8.9.06 – סוכר ודבש – הצטיין בנוכחותם של רבים, היה מעניין וחווייתי, תודה לכל המשתתפים והמשתפים במידע, בעיקר לנמרוד, נגה וגד.
מי היה: נמרוד ובני ביתו בהרכב מלא – יעלה, ענבה, צביה ואמוץ, נגה, רועי, זהר, גד, אמית, דן, גדעון ורעי, אורן ויהל, צביקה, מישאל, זמירה ושפיק, רינה, אורי, ענת ויוסי, חגית ושי, לילך.
המסכרה במנות – חורבת מנות נמצאת מזרחית למסכרה. גרן קורא למסכרה קאבו אל מנואת. עוד באזור הקרוב. מערבית לכביש נמצא אתר מהברונזה הקדומה (אמצע האלף הרביעי עד 2800 לפסה"נ. בהמשך ברזל – 6-7 לפסה"נ) – אבו א- דהאב. ישוב עירוני כנראה. הכביש חתך קברים מברונזה ביניימית. תחילתה של מנואת בתקופה הרומית. הישוב מוזכר בתעודות צלבניות בשם בובריה (אורווה). השם דומה מאד לעיירה האסורה מתחום צור – ביברה, המוזכרת בברייתת התחומין ובפסיפס ברחוב. אבל, כנראה זו לא אותו מקום, יש בעיה גיאוגרפית עם זיהוי זה. המסכרה מוזכרת בתעודות של סחר מקרקעין בתקופה הצלבנית: 1169 – גוטפרי לה טור (השור) מתחייב לנזירי הר תבור בחלק מכמות הסוכר. ז'וסלין דה קורטני ששולט בשאטו דה רואה במעיליה קונה את המקום מגוטפרי. 1212-1219 מכירה של מינואת למסדר ההוספיטלרי. מוכר את המסכרה אוטו המברג בעלה של ביאטריס ביתו של ז'וסלין. יולי 1270 המסכרה מוחכרת לטבטונים. (1291 מאלכ אל אשרף יורשו של בייברס מחסל סופית את הצלבנים).
בתקופה הצלבנית מתפתח מאד ענף הסוכר והופך לענף יצוא מספר 1. הגידול קיים לפני בוא הצלבנים – מוקאדסי מתאר גידול קני סוכר במצרים במאה העשירית. בחפירות כברי מצא הווארד סמיתליין מסכרה מהמאה העשירית, סוף התקופה העבסית. גם המסכרה התורקית בבן עמי כנראה עבדה כבר במאה העשירית. הצלבנים מביאים טכניקות אירופיות לגידול. באירופה אין גידול של סוכר, אבל הוא מצרך חשוב בעיקר בנושא שימור מזון (מונע בקטריות ועובש) בנוסף להמתקה. אחרי הכיבוש של אשרף מעבירים ההוספיטלרים את גידול הסוכר לקפריסין (כולל מסעות שוד של עובדי סוכר מהארץ), ובהמשך גם לאירופה.
קני הסוכר דורשים תנאי חום ומים. התהליך של יצירת הסוכר כולל את השלבים: חיתוך הקנים, קיצוץ העלים והראש, ריסוק (במינואת בכוח מים), כבישה במכבש ומהילה במים, בישול לאידוי נוזלים, יציקת הריבה לעציצים, גיבוש, יצוא של חרוטי סוכר. התהליך השאיר מולסה ששימשה תוספת למאפים, מזון לעניים ולבעלי חיים. סימן היכר למסכרות הוא ריבוי של שברי עציצים. במצודה ההוספיטלרית בעכו, באולמות ז'-ח' באגף הצפוני נמצא ריכוז גדול של עציצים כאלה.
כאשר הורחב הכביש בשנות ה- 90 נעשתה במקום חפירת הצלה ע"י עדנה שטרן שמצאה תנור לבישול הסוכר. המכבש נחצב אל תוך גת קדומה לו. זהו מתקן תקני המיועד לכבישה של מוצרים שונים, כנראה שיטה שיובאה מאירופה, הוא נמצא בעוד 10 אתרים בגליל המערבי, לא בהקשר לסוכר דווקא. המשטח/בריכה שימש להנחת הקנים הקצוצים לפני הכבישה. הוא מולא במים, כך יצא חלק גדול מהסוכר בדיפוזיה (השוואת ריכוזים).
גרן מתאר את המקום בשנת 1860 כמשכן לעיזים (אולי ג'מוסים). לבניין יש פתחים/חלונות גדולים שאפשרו הכנסה מהירה של העציצים הנמצאים בחוץ לייבוש, כאשר יש גשם.
טעמנו קנה סוכר, ראינו תרשימים של המקום ושל העציצים. הסתכלנו על ציור מימי הביניים באירופה המתאר מפעל לסוכר והשווינו. הלכנו לראות את האמה והמיגלש ואת החדרים. ושמענו גם על עוללות קני הסוכר באוסטרליה.
פסטיבל הדבש – את הביקור אצל נגה התחלנו בצפייה בסרט של מועצת הדבש ובהמשך כוס קפה מהתצפית היפה על נחל שעל, נחל כזיב והמונפור. כאן גד סיפר על ארבעת קבוצות הפרחים המתמודדות עם התנאים הקשים של פריחה בסוף הקיץ: 1. קבוצת החצב והרקפת הסתווית – גיאופיטים שעושים 'זבנג וגמרנו' – פריחה וזרעים בזמן קצר. יתרון של מאביקים בלי תחרות ויצירת זרעים סמוך למועד הנביטה, חסרון של נביטה בתחרות גדולה. 2. קבוצת הכרכומים והסתווניות גם חלמונית) – גיאופיטים בעלי צינור פריחה ארוך החודר לאדמה. הזרעים מתפתחים באדמה. פיזור הזרעים נעשה באביב אחרי. יתרון בפיזור עם מעט תחרות. 3. רב שנתיים מעמיקי שורש ובעלי שורשים עבים אוגרי מים – טיון דביק, שברק. 4. חד שנתיים מעמיקי שורש – קייצת.
נגה סיפרה על התמחותה ביצירת מזון מלכות. ההבדל במזון הניתן לזחל הוא הקובע אם תצא מלכה או פועלת. דברנו על מעוף הכלולות, על הספרמטקה – אותה שלפוחית אוספת הזרע הנמצאת בגוף המלכה. הידעתם שמלכה מטילה עד 2000 ביצים ביום – יותר ממשקל גופה. ביצה מופרית יוצרת פועלת ואילו ביצה לא מופרית יוצרת זכר (אפלואידי – גנום שווה למלכה). אסיפת זכרים.
דברנו על האבקה.- הרבה פירות וגידולי שדה הם תלויי האבקת דבורים. יש כאן סימביוזה והתאמה. הפולן / אבקת הצמחים היא מקור החלבון של הדבורים. אכלנו – טעיםםםם. הפרחים מותאמים לדבורים, יש בהם השקעת אנרגיה כדי למשוך את הדבורה. מצד שני יש נאמנות של הדבורה לסוג אחד של פרח וגם מנגנון של מניעת האבקה עצמית.
דברנו על הדבש. - לדבורה יש בלוטות שונות. מזון המלכות מופרש מהראש. הדונג מופרש מהבטן. יש בלוטות המפרישות אנזימים לצוף הפרחים שנאסף. אנזימים אלו מפרקים את הרב סוכרים של הצוף לחד סוכרים: גלוקוז, פרוקטוז ובאבוקדו גם פריסטול. כלומר דבש הוא צוף פרחים מפורק לחד סוכר בעזרת האנזימים של הדבורה.
אחרי הכנסת הדבש לכוורת הדבורים מנפנפות ועושות סירקולציה של האוויר כדי להוציא את הלחות ולמרכז את הדבש.
הדבורה הוא יצור חברתי יעיל. יש דאגה לעתיד – הדבש הוא מקור האנרגיה לתקופה הקשה (לדבורים אין היברנציה כמו לחרקים אחרים). 1. הדבש הוא מקור פחמימות כדי ליצור חום בחורף. בכוורת תמיד יהיו 30 מעלות, גם כאשר הטמפרטורה החיצונית צונחת מתחת לאפס. 2. הדבש כולל את כל אבות המזון שהכוורת צריכה: מינרלים, ויטמינים וכו'. 3. הדבש הוא מזון לזחלים ביחד עם הפולן.
דברנו על התרכובות הארומטיות, המשפיעות על המרקם, הריח, הצבע והטעם. למה יש סוגי צוף שונים? התרכובות האלו הן הסמנים המראים לדבורה לאיזה פרח היא צריכה לגלות 'נאמנות'.
האחרונים שנשארו לסוף זכו להציץ במיכון המפריד בין דונג לדבש. דחפנו אצבעות בחלת הדבש – איזה כיף. ראינו איך מכינים מהדונג את הבסיסים לחלות של שנה הבאה. טעמנו סוגי דבש שונים – מדהים. וממש לסיום ביקרנו בכוורות הקטנות והתחככנו בדבורים עצמן.
נגה הקימה ממלכה יפהפייה ורצוי שנשלח אליה אנשים, אפשר לעזור לה.
היה מתוק.